הכי חשוב לי? שלא יקטלגו אותי מבלי להכיר אותי

ספר לנו עליך, אלירן.

“אני אלירן. איך נוהגים לקרוא לי? ‘חרדי’ 😊, אבל מבחינתי, אני פשוט אלירן.

אני עובד כסוכן מכירות שטח בחברת תשתית. הגעתי לחברה לפני כמה שנים. בפגישה עם מנהלת משאבי אנוש, היא שאלה אותי – מה התפקיד האחרון שלך?
ועניתי – הייתי סוכן מכירות שטח.

אמרה לי – למה שלא תעשה את זה גם כאן?

אמרתי לה – בכובע החדש שלי, התפקיד הזה פחות מתאים. אני לא אוהב לעבוד על אנשים 🙂

היא צחקה, ואז אמרה ברצינות – אצלנו לא עובדים על אף אחד. ואתה מתאים לתפקיד הזה בול. גם כאן.
אמרתי לה – לא, והיא פשוט לא ויתרה.

היא לקחה אותי לסיבוב בחברה. הגענו למחלקת מכירות. ראו אותי, ושאלו אותה – ‘מה זה, מי הבאת? זה בחור ישיבה. מה לו ולמרכז מכירות עם מחשבים, טלפונים.’

אמרה לי – ‘תתעלם ממה שהם אומרים.’
אמרה להם – ‘תתעלמו ממה שאתם רואים.’

תתחילו לעבוד. יש לו משהו בעיניים. יש לו את זה. אני יודעת שאני צודקת.’

וואלה, צדקה.

רצו להעביר אותי מבחן על מחשב. כמובן שעברתי אותו.

והתקבלתי לעבודה. רק משום שמנהלת משאבי האנוש האמינה בי.

איך עברו הימים הראשונים?

“ביום הראשון לעבודה, באו אלי המנהלים ושאלו אותי , ‘מה חשוב לך’?

אני חושב שהם די הופתעו לשמוע את התשובה.

לא אמרתי שכר. לא אמרתי קידום. אמרתי מילה אחת: תפילה. זה מה שחשוב לי. שתאפשרו לי לצאת לתפילה במהלך יום העבודה.

אמרו לי – ‘בטח. יש לנו בחברה מניין ובית כנסת. בבקשה.

אבל…מה עם שכר, זה לא חשוב לך?’

אמרתי להם: ‘זה יגיע. אתם תראו שאתם תרצו בסוף לתת לי את מה שמגיע לי. זה ייקח כמה זמן שזה ייקח, אבל נגיע לשם. כרגע, תפילות.’

ככה התחלתי את היום הראשון, וביום השני כבר פגשתי את הקולגות שלי”.

נוצרי, מוסלמי, אישה ואתה – החרדי. נשמע כמו התחלה של בדיחה.

“בדיוק ככה.

הגעתי בבוקר ואלה האנשים שאני רואה. הם מסתכלים עלי ושואלים, ‘מי אתה, מה אתה עושה כאן’.

לא נעים.

“לא תאמיני, אבל תוך זמן קצר, לא רק שהשתלבתי בעבודה, אלא התחלתי להוביל ואפילו קיבלתי בשנת 2019, את פרס העובד המצטיין.

משם, הדרך לקידום היתה קצרה, עם כניסה לתפקיד קריטי של סוכן מכירות שטח.”

איך מקבלים אותך הלקוחות?

“אם רק הייתי יכול לקבל שקל על כל פעם שאמרו לי ‘וואלה, אלירן, לא הייתי מאמין שאתה יכול להיות ככה’, או ‘בחייאת אלירן, תביא לי עוד עובדים כמוך’, או ‘אלירן, לא ידעתי שככה יכול להיות חרדי’, אז לא הייתי חייב לצאת לעבודה 😊

אני מאד מאמין ביכולות שקיבלתי. אני אומר עליהן תודה בכל יום, ורק חשוב לי להמשיך להוביל, לעשות טוב ולהשפיע דברים טובים.

אני חושב שההתנהלות הפשוטה שלי, בלי רעש וצלצולים, עם התעקשות שקטה ולא מתריסה על התנאים שאני צריך כדי להתקיים בכל יום, כמו למשל תפילה מסודרת, זה מה שהביא אותי למקום הזה.

אבל זה יותר מזה בשבילי.

מבחינתי, לצאת לעבודה ולעשות את העבודה בצורה הכי טובה, בנועם ועם חיוך, זה ממש קידוש ה’.

להראות שחרדים שיכולים ורוצים לצאת לעבודה, יכולים לעשות עבודה מעולה. עבודה מוערכת.

להביא ערכים ומוסר, לעבוד קשה ולהיות נאמן למערכת – זו מפת ערכים שמגיעה עם המגזר שלנו, בלי הכללות. ולכן חשוב לי להראות שחרדים יכולים להיות עובדים מצוינים, בלי פשרות. כל מה שצריך לעשות זה רק לתת צ’אנס ולפתוח את הלב. רואים מזה הרבה טוב”.

איך זה מסתדר מבחינת הסביבה הקרובה שלך? משפחה, חברים, קהילה? מה הם חושבים?

“2 מילים:  לא מתבייש. אם פעם חשבתי שלצאת לעבודה זו פשרה, זו ירידה, זה אומר שאני לא מספיק טוב בעולם של תורה. היום אני יודע, שיש כל כך הרבה גדולי ישראל שיצאו לעבודה.

יש לי בית, יש לי משפחה, יש לי התחייבויות – ואני רוצה וצריך לעבוד. ממש כמו כל אחד.

העבודה שלי באה עם מחשב, עם טלפון, מכשירים שמשרתים אותי בעבודה שלי בכל יום, ואני לא חושב שזה אסור.

מבחינת השפעה על המשפחה, לצערי אני חייב לומר, שאנחנו עדיין חיים בעידן שיש להחלטה הזו השפעה. לא יקבלו את הילדים שלי לכל מוסדות החינוך. כרגע. אני צריך לעשות התאמות, אבל זה לגמרי בסדר מבחינתנו.

אני חושב שגם המצב הזה ישתנה. יש יותר אמון, יש יותר פתיחות ובעיקר, יש יותר עובדות ברורות מהשטח: כדי להחזיק בית צריך לצאת לעבוד.”

זה שאתה חרדי בתשתית – זה עדיין חריג?

“הרבה פחות.

ככל שהמעסיקים רואים טוב בהעסקה של חרדים, ככה הם רוצים עוד אנשים מהמגזר.

לפני כמה זמן שמעתי שאגות של שמחה מאחד החדרים פה, ראיתי מנהל אומר “אלירן! אתה לא מאמין! מצאתי עוד עובד כמוך! בדיוק מה שצריך!’

אבל צחוק בצד – אני לא אומר שזה תמיד קל. יש התאמות שהמעסיק צריך לעשות.
למשל, החברה ארגנה נופש באילת, עם כל המשמעויות שבדבר.
עם כל הכבוד וההערכה להנהלת החברה, ויש בהחלט הרבה משניהם – נופש כזה לא מתאים לי, ולא לאנשים כמוני.

לאחר תקופה שבה לא הגענו, אני והקולגות שלי מהמגזר החרדי, לנופש, ושוב – לא בהתרסה, לא בהפגנה, אלא פשוט אמרנו – לא מתאים, ארגנו למשפחות של המגזר החרדי נופש מותאם משלהם.

זה מדהים בעיני. יש כאן אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. במקום ללכת ראש בקיר, מקבלים, עושים התאמות וכולם מרוצים. הלוואי וכולם ילמדו ממה שקורה כאן”.

למה לדעתך כדאי להעסיק עובדים מהמגזר החרדי?

“יש לעובדים מהמגזר החרדי איכויות מדהימות. בגדול, חרדים באים לעבודה, עושים את העבודה הכי טוב שיש, וחוזרים הביתה. אני חוזר שוב, בגדול, כן? בלי הכללות.

יש כאן ניצול מקסימלי של שעות העבודה, בלי להסתכל הצידה, לבדוק רגע מה קורה פה ומה קורה שם.

אמר לי חבר לא דתי: יש לי עובדות מהמגזר החרדי. אני רואה אותן כל היום, רק עובדות. אין טלפון חכם, אין הסחות דעת, יש ריכוז ומוסר עבודה נדיר.

איך אמר המנהל שלי בעבר? ‘אלירן, לפני שאני הכרתי אותך, וואלה לא הייתי יכול אפילו לחשוב לדבר איתך.

היום, הוא אומר לי – אני מתפלל שכל העובדים היו כמוך.”

אז מה המסקנה, אלירן – חרדי שרוצה ויכול, שיצא לעבוד?

“קטונתי מלהגיד לאנשים מה לעשות. כל מקרה לגופו, ואני יכול להעיד רק על המקרה שלי.

מה שתפסתי בהתחלה כ’נפילה’, מסתבר לי היום כעלייה הכי גדולה. אני קם בבוקר מוקדם, ולומד תורה. יוצא בבוקר עם רצון ושמחה למשימות, כשאני יודע שבכל יום, אני נפגש עם עוד הזדמנויות לעשות קידוש ה’.

עובדים מכל המגזרים – יהודים, ערבים, דתיים ולא דתיים, שמאלנים, ימנים, כולם אומרים לי – אלירן, תענוג לעבוד איתך.

סתם דוגמה, הייתה לנו הרמת כוסית בתשתית. כולם שתו. גם שתיתי. הסתובב אלי מישהו ואומר – מה אתה שותה?

נפלתי מצחוק. אמרתי לו ‘למה מה הבעיה? אז מה אם אני דתי, אני עם אזיקים?

אמר לי – ‘לא ידעתי.’

אמרתי לו, ‘לכבוד זה בוא נשתה עוד אחת’ 😊

שלא יהיה ספק. הגעתי לכאן, אני בטוח שאמרו ‘הגיע לכאן אחד, כולו שחור לבן, ציציות, כיפה’. לא ידעו איך לאכול אותי. וכן, יש אחריות. אני בטוח שהיו לאורך הדרך דברים לא טובים ואמרו – ‘הנה, הדתיים’.

אבל לרוב באמת – הרוב טוב. מסתכלים ואומרים ‘איזה יופי’.

פעם באו אלי ואמרו לי ‘מצטערים שחשבנו עליך ככה וככה. לא ידענו. ואני אומר – ‘הכל טוב! רושם ראשוני לא תופס!’

בקיצור, ההתמודדות עם העולם שם בחוץ מחזקת אותך

“בכל יום ממש.

תראי, הכי חשוב לי שלא יתייקו אותי, שלא יתייגו אותי. שלא ישימו אותי באיזה מקום של – ‘אתה חרדי, נקודה’.

לא. אני אלירן. שומר תורה ומצוות. יש לי כישורים ואני יודע לעשות דברים.

אז אפשר לומר שיציאה לעבודה, זה מחזק את הביטחון. זה מחזק את העשייה. זה מראה שיש לנו השפעה ויכולת לצאת מהגבולות והגדרות והתיוגים, ולבוא כמו שאנחנו. אנשים עם אנשים.

בקיצור,

אני מאמין שרק מלמטה יבוא השלום. תבוא השלווה. הלוואי”.