“הרבה בטוחים שאני הפקידה שמודיעה שהמכונאי בדרך”: הכירו את מיכאלה ספיר, מכונאית השטח שמחלצת נהגים
מהילדה שתמיד פירקה ותיקנה דברים בבית ועד למכונאית שטח שמחלצת נהגים באמצע הדרך: מיכאלה ספיר בנתה לעצמה קריירה לא שגרתית בעולם הרכב.
יש אנשים שמתאהבים בעולם הרכב דרך מרוצים, יש כאלה דרך אהבה למכוניות יוקרה, ויש כאלה שפשוט לא מסוגלים לראות משהו מקולקל בלי לנסות להבין איך הוא עובד.
ככה בדיוק התחיל הסיפור של מיכאלה ספיר, בת 27 מחיפה, שכבר שש שנים עובדת כמכונאית, והיום משמשת כמכונאית שטח וחילוץ דרכים. בין קריאה לקריאה, היא מגיעה לנהגים תקועים, מניעה רכבים שאחרים לא הצליחו להציל, וממשיכה לשבור בדרך עוד ועוד סטיגמות על נשים בענף.
“כל החיים התעסקתי עם הידיים”, היא מספרת. “גם בתור נערה הייתי פותחת סתימות בבית, מתקנת נזילות, בונה דברים לבד. תמיד רציתי להבין איך דברים עובדים”.
לדבריה, היא אף פעם לא הייתה טיפוס של ללמוד מספרים או תיאוריה בלבד. “אני צריכה לראות כדי להבין. אם אני רואה מישהו עובד; אני קולטת מהר מאוד איך הדברים עובדים”.
הדרך שהתחילה במקרה לגמרי
הכניסה שלה לעולם הרכב קרתה כמעט במקרה. בזמן שחיפשה לימודי הנדסאות רכב, מיכאלה דיברה עם חברה מהצבא, מבלי לדעת שהיא על רמקול. החבר של אותה חברה, שעבד אז במרכז שירות של מרצדס, שמע את השיחה והציע לה פשוט להגיע וללמוד תוך כדי תנועה.
“אמרתי לו שאין לי ניסיון, רק ידע שאספתי לבד מיוטיוב ומדברים שתמיד עניינו אותי”, היא מספרת. “והוא אמר לי שזה בדיוק מה שהוא מחפש: מישהו שרוצה ללמוד”.
שבוע אחר כך היא כבר התחילה לעבוד כמכונאית מרכז שירות של כלמוביל, שם צברה ניסיון מעשי שהכניס אותה עמוק לתוך התחום.
“הרבה בטוחים שאני הפקידה שמודיעה שהמכונאי בדרך”
היום מיכאלה עובדת כמכונאית שטח בחברת דרכים, ומקבלת קריאות ישירות ללקוחות שנתקעו באמצע היום עם תקלה ברכב.
העבודה שלה דינמית לחלוטין: יום אחד יכול להסתיים עם ארבע קריאות רגועות, וביום עמוס היא כבר מגיעה ל-15 ואפילו 20 קריאות.
“אין זמן לנשום בימים כאלה”, היא צוחקת, “אבל אני אוהבת את זה. אני בחוץ, פוגשת אנשים, על הכביש כל היום. וזה מתחבר לי גם לאהבה שלי לנהיגה”.
אבל לצד האהבה למקצוע, מגיעות גם התגובות המופתעות.
“כשאני מתקשרת ללקוח לפני ההגעה, הרבה בטוחים שאני הפקידה שמעדכנת שהמכונאי בדרך”, היא מספרת. “יש גם כאלה שחושבים שאני גבר עם קול נשי, ומדברים אליי בלשון זכר לאורך כל השיחה. ואז אני מגיעה והם מופתעים לראות שמגיעה אישה”
“זה הרגע הכי טוב ביום”
מבין כל הדברים שהיא אוהבת במקצוע, יש רגע אחד שמבחינתה שווה הכול: הרגע שבו רכב שלא הניע, חוזר לחיים.
“יש לקוחות שאומרים לי מראש: ‘אין סיכוי שתצליחי להניע אותו’. לפעמים כבר היו כמה אנשים לפניי שלא הצליחו. ואז אני מגיעה, מצליחה לפתור את הבעיה, ורואה איך הבן אדם פשוט נרגע”.
מעבר לצד הטכני, מיכאלה מדברת הרבה על תחושת העצמאות שהמקצוע נתן לה.
היא מספרת שאחת החוויות שנשארו איתה הייתה לקוחה בגילה, שנלחצה מאוד כי הייתה בטוחה שהמנוע הלך.
“הגעתי, פתרתי את הבעיה והרגעתי אותה. ואז פתאום חשבתי לעצמי איזה מזל יש לי שאני יודעת את הדברים האלה. זאת תחושת עצמאות מטורפת”.
“נשים יכולות לעשות הכול”
ובאשר לנשים שמתלבטות אם להיכנס לעולם הרכב, למיכאלה יש מסר ברור.
“נשים יכולות לעשות הכול”, היא אומרת בלי להסס. “יש לנו לוחמות, טייסות, מכונאיות, הכול. צריך פשוט להעז, ללמוד, לשאול שאלות ולהאמין בעצמנו”.
ואולי זה בדיוק מה שהופך את הסיפור שלה לכל כך חשוב: לא רק העובדה שהיא מכונאית, אלא הדרך שבה היא מוכיחה בכל יום מחדש שמקצועות טכניים לא שייכים למגדר מסוים. אלא לאנשים עם סקרנות, התמדה ואהבה אמיתית למה שהם עושים.
