"כל חייל שמגיע אלי הוא יהלום שצריך ללטש" | שיחה ציונית אמיתית עם מפקד בית הספר למקצועות הרכב בצה"ל

באותה מידה שהצבא צועד על קיבתו, הצבא נוסע על גלגליו.

את האמת הפשוטה הזו מטפחים בצה”ל פחות או יותר מיום הקמתו, כי הרי ידוע, שאין מבצע או אימון, בסיסי ככל שיהיה, שאינו מצריך מערך תומך.

לכבוד יום העצמאות ה-73 של מדינת ישראל, הרמנו את הכפפה וקראנו לדגל, את רב נגד איציק ועקנין, מפקד בית הספר למקצועות הרכב בחיל הטכנולוגיה והאחזקה.
והוא, כמו מפקד טוב – הגיע מוכן וחדור מוטיבציה.

איציק, ספר לנו קצת על תפקידך

“במסגרת תפקידי אני אחראי על הכשרת כלל בעלי המקצוע בתחום אחזקת הרכב, ומפקד ביה”ס למקצועות הרכב.

התגייסתי לפני 26 שנה לחיל הטכנולוגיה והאחזקה  – שנקרא עד לא מזמן חיל החימוש – ומאז אני כאן. מתקדם מתפקיד לתפקיד, עד לפיקוד על ביה”ס למקצועות הרכב.

מה שמנחה אותי, בכל מה שאני עושה – זו תחושת השליחות, שנובעת מהמקום בו התחלתי.

ברקע האישי, גדלתי ברמלה בשכונת מצוקה. כך שלא תמיד חייכו אלי החיים. התייתמתי בגיל צעיר, ואחרי תקופה לא פשוטה התגייסתי לצבא לבה”ד 20.

כמו כל אחד, כל מה שהייתי צריך זה מבוגר אחד שיסתכל לי בעיניים ויאמין בי.

למרות שתמיד ידעתי שיש לי יכולת, לא ידעתי לאיזה כיוון לנתב אותה.

כשהתגייסתי והגעתי לבה”ד 20, פגשתי במפקדים שהאמינו בי וראו פוטנציאל, וכך התקדמתי בתפקידים ובדרגות. הדרך לא הייתה פשוטה אך כבר מתחילת השירות הייתי נחוש להצליח ולהוביל”.

מה היה המהלך הראשון אותו הובלת כמפקד?

“את שירות הקבע התחלתי כמפקד מסגרת חשמל רכב, ושם, אני מתחיל להבין טוב את הדיסוננס הזה בעולם הרכב. דיסוננס שמעסיק את כל מי שנמצא בתוך הענף:

מצד אחד, הענף חשוף לטכנולוגיות מתקדמות ביותר ודורש אנשים מוכשרים ביותר.

מצד שני, התפיסה של הענף ושל המקצועות בתוכו, נמוכה.

אתה חושב על ענף הרכב? – אתה מיד מדמיין מקצוע low Tech, מלוכלך, מוכתם בשמן.

כך שכבר בשלב מאד מוקדם בשירות, קיבלתי החלטה שאני רוצה לשנות תפיסה.

אחד מתהליכים הראשונים שהובלנו, היה שילוב חרדים באט”ל (אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה).

עד לשנת 2005 כמעט ולא היו חיילים חרדים בחיל, בכלל. ואני רציתי לשלב אותם, וליצור חיבור לעולם הרכב. הקמנו צוות  שהוביל את שילוב החרדים באט”ל, פרויקט שמתקיים עד היום ונקרא שח”ר אט”ל.

הגעתי לבני ברק ניסיתי לגייס אנשים, ולהביא אותם לעולמות הרכב. כך פתחנו בבה”ד 20 את המכינה הראשונה למקצועות הרכב ולשירות באט”ל עבור חרדים. בשנה הראשונה נרשמו 10, היום אנחנו כבר מספרים הרבה יותר גבוהים.

מהלך נוסף שהובלתי עם אנשים יקרים לצידי, היה פיתוח של מסלול רכב תובלתי, שבו פיתחנו והתאמנו מסלול הכשרה למרכז הובלה, עבור אחזקת המשאיות.

לצד זה, פיתחנו גם את מסלול מאבחני מערכות רכב. על ההישג הזה קיבלנו את פרס ראש חטיבת התורה וההדרכה במטכ”ל, כפרויקט מצטיין.

במהלך אחר, משמעותי ביותר, יצרנו מושגים אחרים לתחום ולמקצועות.

זה נראה כמו דבר קטן, אבל הדרך שבה אנשים תופסים מקצוע, היא נגזרת ישירה של שם המקצוע.

ולכן, לצד הרפורמה שנעשתה במשרדי הכלכלה והתחבורה, ביטלנו בחיל את המושג מכונאות רכב וחשמל רכב, והטמענו את המושג ‘אוטוטק’. זו ההמשגה באזרחות, ולכן היה לנו חשוב לבצע הקבלה לצבא, וזו הדרך שמובילה אותנו, עד היום.

רצינו לנתק את מקצועות הרכב מתדמית ה-Low Tech ולמצב אותם איך שהם באמת – הייטק לכל דבר. פיתוח מסלול האוטוטק הוא תוצאה ישירה של חשיבה מעמיקה ורצון לשנות. זה המקום להוקיר את הנגדים היקרים שסביבי שחושבים, יוצרים ומיישמים”.

אתה מדבר הרבה על החיכוך בין האזרחות לשירות. למה?

“מאד חשוב לי להקביל את מה שקורה באזרחות, לבין מה שקורה אצלנו, בצה”ל.

החלום שלי הוא, שכל חייל שסיים אצלנו שנתיים וחצי שירות, יגיע לבקו”ם בסוף שירות, יגזור חוגר ובאותו מעמד יקבל זימון לראיון ועבודה בחברות רכב מובילות.

אני רוצה ליצור יחידת עילית, של חיילים טובים, מקצועיים שאוהבים את המקצוע. חיילים שיהפכו לאזרחים טובים שמחזיקים במקצועות מבוקשים”.

הצלחתם לעשות מהפכה מטורפת בענף הרכב הצה”לי. איך עשיתם את זה?

“אני יכול להגיד לך, שלא היה פשוט להגיע למקום שבו אנחנו נמצאים כיום. זה קורה, הודות לנבחרת מדהימה של אנשי קבע ומדריכי חובה חדורי מוטיבציה, שעושים ימים כלילות כדי לשפר, לייעל ולהיות רלוונטיים לצורכי השטח.

הכי חשוב היה לנו לקרב את החייל, ולגרום לו להתאהב בתחום הרכב.

זה הבסיס לצבא מתפקד, והכי חשוב – לחייל מתפקד, שיגדל להיות אזרח טוב.

ולכן, השקענו המון מחשבה ואנרגיה, והובלנו כמה מהלכים עיקריים.

> המהלך הראשון – ‘הטמעת סימולטורים בהדרכה’.

“במהלך העבודה כמפקד בית הספר, אני מתמודד עם כל מיני אילוצים. למשל, קיצור משך השירות. עלי להתאים את התוכן וצורת הלמידה שלו לחיילים שמגיעים, בפרק זמן קצר יחסית.

בנוסף, אנחנו מתמודדים עם חומר לימודים מורכב. כשאני שם אוגדן של 600 עמודים ומצפה שהחייל יישב ויקרא – אני יודע שהסיכוי שזה יקרה נמוך.

בנוסף, אני לא רציתי שחייל יגיע אלינו, יראה חלקי רכב מפורקים ביום הראשון ללימודים, ויבין שככה נראה העתיד שלו – צבוע בצבעי חום ושחור וגריז.

הבנתי שיש דרך אחרת.

אז יצאתי רגע לאזרחות, לאנשים שאני מכיר בתעשיית הרכב, למכללות המובילות כדי ללמוד איך עושים את זה נכון.

(זה אולי מקום טוב להגיד, שמרבית הבוגרים של בית הספר לרכב בגלגולים השונים שלו, מאיישים היום את עמדות המפתח של חברות הרכב והתעשייה, בין אם זה מדריכים ראשיים של חברות רכב מתקדמות, או כל תפקיד בכיר אחר. כולם צמחו פה. את חלקם אני ממש ‘גידלתי’ וחלקם יותר מבוגרים ממני).

לכן, היה לי חשוב לפתח את הסימולטורים. בסיעור מוחות של קבוצת הנגדים המובחרת שלי, אפיינו סימולטורים שבעזרתם  ניתן ליצור  תקלות, לראות את חלקי המערכת, לתפעל, לבדוק מקרוב, ולהבין טוב יותר את עקרון הפעולה לפני הגישה הישירה לרכב.

אני יכול להגיד לך שהיום, תכני הלימוד מועברים במשחקים אינטראקטיביים. יש ברשותנו המון מוצרי מדף זמינים, שאנו  רוכשים ומבצעים להם התאמות. יצרנו משחקי 4D: ככה נראה מנוע, ככה נראית מערכת.

הסימולטורים ממחישים להם את היופי שבהיגיון, את השלבים שקשורים זה בזה, את המכונה – ורק ככה אני מחבר אותו, מפתה אותו ויוצר מצב, שהחייל ‘נדלק’ ורוצה ללמוד עוד”.

> המהלך השני – טאבלאט לכל חייל והדרכה בכף היד

“כמפקד בית הספר, חשוב לי להיות מעודכן עוד יותר מהחיילים, וכל הזמן אני דוחף את הסגל היקר לחשיבה מחוץ לקופסא ולייעול תהליכים.

אני מקבל לכאן חיילים שגדלו עם סמארטפון ביד. נשבר המסך? הם רואים סרטון, קונים קיט מברגים ומחליפים אותו לבד.

עם העיקרון הזה, שבהדרכה נכונה החייל יכול ללמוד לבד חלק מהדברים, הלכנו וצילמנו עשרות סרטונים שממחישים לחיילים איך לבצע תהליכי אבחון, פירוק והרכבה של מכללים.

השגנו תקציבים ואישורים מיוחדים – שהרי ביטחון ומידע מסווג לא הולך ביחד עם אייפדים וסמארטפונים – אבל הצלחנו.

אני מעודד ודוחף את הסגל ליצור פתרונות ולעבור להדרכה בכף היד ולהשתמש באפליקציות. אני יכול לומר בגאווה שסגל החובה היקר, יוזם המון יוזמות הדרכתיות בנושא, החל מחזרה למבחן דרך אפליקציה, תרגול מעגלים חשמליים בטלפון ודרך שימוש באפליקציית Teams שהטמענו, בה ניתן לשלוח סרטוני הדרכה וחומרי לימוד ישירות לניידים של החיילים.

התוצאה היא, שמעבר לזה שהלימודים יעילים יותר, החיילים מרגישים טוב.

הם מרוצים, הם מרגישים שהם מסוגלים, וזה אחד ההישגים הכי חשובים כאן. להעצים את החייל.”

> המהלך השלישי – הקשר לתעשייה בחוץ

“אני הולך בנוהל, באופן שוטף, לחברות מענף הרכב ויושב עם בכירים, כדי לראות איך עושים הדרכה אופטימאלית.

בכל קורס אני מביא פאנל מומחים, כדי שהחייל יבין שמחכה לו בחוץ עולם מרתק. כדי שתהיה לו עשייה מקדמת, מתגמלת.

אני יכול להגיד בפה מלא שאני הולך לישון עם בטן מכווצת בכל לילה. עם מחשבה, איך אני מביא יום יותר טוב מחר מהיום. איך אני משקיע יותר בחיילים. איך אני מניע פרויקטים הדרכתיים טובים יותר, איך אני מכין אותם יותר טוב לחיים.”

> המהלך הרביעי – הקשר לתלמידי בית הספר

“אחד הפרויקטים החשובים שלנו, הוא הקשר לבתי הספר וההתנדבות בקהילה.

אנחנו מאמצים 2 בתי ספר שבהם יש מגמת רכב שבהם יש ילדים עם שגרת חיים קשה, ומוגדרים כנוער בסיכון.

אז אנחנו משקיעים בבתי הספר, מכשירים, מלווים ומלמדים אותם. לפני כשנה בפעם הראשונה בתולדות בית הספר, כל התלמידים  שלקחנו כפרויקט לימודי (למעט 2 תלמידים), ניגשו לבחינות בגרות בתחום הרכב ועברו אותה בהצלחה.

בסוף, חייל כזה, שהאמנתי בו, הופך אותו לחייל ואזרח טוב יותר”.

כצבא העם, אתם בטח מתמודדים עם מקרים לא פשוטים

“בהחלט.

צבא הגנה לישראל, הוא לא צבא שעוסק רק במקצועות הלחימה וההגנה.

מדובר כאן בצבא העם. את יכולה לראות את זה בכל החילות, לאורך כל השנים.

אני יכול להגיד לך, שאלינו מגיעים לפעמים חיילים מרקע לא פשוט. ואחד העיסוקים העיקריים שלי, ושלנו כסגל ביה”ס הוא לסייע, להיות אוזן קשבת ולהאמין בהם.

צריך להבין.

לא כולם באים מבתים יציבים. לא כולם מגיעים מסביבה מחבקת.

בעזרת ובברכת המפקדים הבכירים בבה”ד ובחיל, אנחנו עושים הכול כדי לדאוג לרווחתו של החייל לתת תלושי מזון, לשפץ בתים ולנקות את החייל מכל הדאגות, כדי שיוכל לשבת וללמוד בכיתה בשלווה.

אני גם יכול להגיד, שאנחנו מתמודדים לא מעט עם בעיות מוטיבציה לגיוס לחיל, ומפקדי החיל משקיעים רבות  במיתוג ובהעלאת המוטיבציה לשירות בחיל, זוזו הסיבה ששינינו את שם החיל מ‘חיל החימוש’, ל‘חיל הטכנולוגיה והאחזקה’. זה עשה שינוי בתפיסה.

אני לא מחכה שהחיילים יבואו אלי. אני מבצע יחד עם מפקדת החיל והסגל שלי עידוד גיוס. אנחנו הולכים לבתים ומתאר את היתרונות, למשל, ‘מקצוע לחיים’, תכנית בה חיילים משולבים בתעשייה האזרחית כהכנה לאזרחות.

אני יכול לשבת עם חייל ולשכנע אותו שעות להגיע אלינו. לתאר לו את החשיבות של העבודה שלו בצבא, ואת העתיד שמחכה לו בחוץ.

ברגע שהוא משתכנע, אני עושה הכל כדי שיאהב את מה שהוא עושה.

אז לוקחים חיילים, מעמיסים עליהם חום ואהבה ומקצועיות, והופכים אותו לבעלי מקצוע מבוקשים, עם עתיד”.

קשה להתעלם מהשליחות שאתה חש. מכובד המשימה.

“אני תמיד הולך עם פתק בכיס של המדים ובו רשום משפט חשוב מאד:

“לא די שיידע המפקד את מלאכתו.
עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו
והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו.”

את המילים האלה אמר בן גוריון, והן אבן דרך מרכזית בחיי – לאהוב את האנשים, לטפח את החיילים.

אני רוצה שחייל שמגיע לכאן, יסתכל אחורה ויגיד – היה לי פה טוב. ליוו אותי, לימדו אותי והוציאו אותי טוב בהרבה מהדרך בה הגעתי לכאן.

זו תפילת המדריך שלי. ככה אני קם בבוקר.

כל יום, נגמר בחשבון נפש – מה עשיתי בשביל החיילים, ומה עשיתי בשביל מערך הרכב.

כל חייל שעובר כאן בשבילי, הוא יהלום שצריך ללטש.

בעבודה יומיומית אנחנו הופכים את היהלומים האלה לאנשים עם ידיים טובות, מוח חד ולב פועם.

זו  הזדמנות אדירה בשבילי להודות לסגל המפקדים שלי שעושים עבודת קודש בטיפול בפרט, בהדרכה, בהכשרה, בנקיטת יוזמות, בחשיבה יוצרת, מתוך כוונה ליצור בעל מקצוע טוב ואיכותי יותר.
תודה לכולם”.